<h1>תניא רבתי סימן נ"ח</h1>
<h2>דף יח:</h2>
תניא אמר רבי שמעון ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורשן. ואף אני דורשן ואין אני דורש כמותו. דכתיב (זכריה ח') כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה. צום הרביעי זה (י"ז) [ט'] בתמוז שבו הובקעה העיר. שנאמר (ירמיה נ"ב) בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב וגו'. ואמאי קרי ליה רביעי רביעי לחדשים. צום החמישי זה תשעה באב שבו נשרף בית אלהינו. ואמאי קרי ליה חמישי. חמישי לחדשים. צום השביעי זה שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ואמאי קרי ליה שביעי. שביעי לחדשים. צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים. שנאמר (יחזקאל כ"ד) ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלים וגו'. ואמאי קרי ליה עשירי. עשירי לחדשים. ואני איני אומר כן אלא צום העשירי זה (י') [ה'] בטבת שבו באה שמועה לגולה שהוכתה העיר. שנאמר (שם ל"ג) ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותינו בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר. ונראין דברי מדבריו. שאני אומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. והוא אומר על אחרון ראשון. ועל ראשון אחרון. אלא שאני מונה לסדר הפורעניות והוא מונה לסדר חדשים. ואע"פ שרבי שמעון ורבי עקיבא שוין בצום הרביעי שהוא ט' בתמוז לפי הפסוק. מכל מקום אנו מתענין בשבעה עשר בתמוז. כדתנן [תענית כ"ו ע"א] ה' דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז. וחמשה בט' באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות. ובטל התמיד. והובקעה העיר בשניה. ושרף אפוסטמוס את התורה. והועמד צלם בהיכל (ע"י מנשה). בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ. וחרב הבית בראשונה. ובשניה. ונלכדה ביתר. ונחרשה העיר. כך מצאתי בשבולי הלקט. ובשלשה צומות כגון שבעה עשר בתמוז. וצום גדליה. ועשרה בטבת מתפללין ואומרים סליחות כשאר תעניות. ואומרים שלש עשרה מדות. ונופלין על פניהם שחרית ומנחה. ומנהגנו שלא ליפול על פנינו במנחה של יום תענית. ואומרים ברכת כהנים שחרית ומנחה. וקורין בתורה בפרשת כי תשא (שמות ל"ב) ויחל משה וגו'. כהן קורא עד אשר דבר לעשות לעמו. ולוי מדלג וקורא (שם ל"ד) פסל לך. וישראל קורא אחריו על הסדר. ואין מפטירין בהן בנביא כדרך שאר תעניות. יתרין שלשה צומות אלו על שאר תעניות. ששאר תעניות מתפללין במנחה כשאר ימים רק שמזכירין עננו. ואין קורין בתורה ואין אומרין ובא לציון. ובשלשה צומות הללו אומרין במנחה ובא לציון. וקורין בתורה כסדר שחרית. ויש מקומות שנוהגין בשבעה עשר בתמוז לקרות מויחל משה. וכל הענין בלי דילוג. לפי שבו בפרק נעשה העגל ונשתברו הלוחות. והוא מעין המאורע. על כן נהגו שלא לדלג בקריאתה בו ביום. ומנהג הגון הוא. ומצאתי בשם רב סעדיה גאון ז"ל, שמשבעה עשר בתמוז עד ט' באב הן הימים האמורין בדניאל שהתענה שלשה שבועים. ויש נזהרין בהן שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. כדכתיב (דניאל י') ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי. ויש אומרים שאותן הימים שהתענה דניאל היו בניסן. וכן מוכיח בענין, שאחר הפסוק הזה (כתיב) ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבועים ימים. (ואחריו) כתיב וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון, וכתוב בענין מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות וגו'. מכל מקום הימים האלו ימים עלולין הם ואין להרבות בהן במיני שמחות. והימים הללו שמשבעה עשר בתמוז עד תשעה באב קטב מרירי שולט. ויזהר אדם שלא להלך בין חמה לצל. ולהזהיר למלמדי תינוקות שלא להכות לתלמידים בימים הללו מארבע שעות עד תשע שעות ביום. כדאיתא במדרש איכה. כתוב בשבולי הלקט. ועל שאנו עסוקין בהלכות תענית ובענין שריפת התורה נכתוב לזכרון מה שאירע בימינו על רוב עונותינו. שנשרפה תורת אלהים בשנת חמשת אלפים וארבע לבריאת עולם ביום ששי פרשת זאת חקת התורה. כעשרים וארבעה קרונות מלאים ספרי תלמוד. והלכות. ואגדות. בצרפת. כאשר שמענו לשמע אוזן. וגם מהרבנים שהיו שם שמענו שעשו שאילת חלום. לדעת אם גזירה היא מאת הבורא. והשיבו להם ודא גזירת אוריתא. ופירושו ביום ששי זאת חקת התורה היא גזירה. מאותו היום ואילך קבעוהו יחידים עליהם להתענות בו בכל שנה ושנה ביום ששי בפרשת זאת חקת התורה, ולא קבעוהו לימי החדש. תהא אפרה עלינו לכפרה. כעולה על מוקדה. וערבה לבני יהודה כמנחה הקריבה כהלכתה. כן תעלה אזכרתה. ויקיים עלינו האל קרא דכתיב (מלאכי ג') וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות. וכל הטובות והנחמות הכתובות על ידי נביאיו לקבץ גליותינו כאמור. (ישעיה נ"ט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה'. ולהורישנו שער אויבי ה'. כאמור (עובדיה א') וגלות החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלות ירושלים אשר בספרד יירשו את ערי הנגב. וכיר"א.
